<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן צ'</h1>
<h2>דף צג.</h2>
בספר גאונים כתו' שאילה. ראובן ושמעון נשתתפו ואתנו דלא ליפרשו אלא באנפוהי, וגם כת' ביה תנאה דכל מה שמרחמין מן השמים בין שכר בממון זה בין שכר בממון אחר, ואפי' מציאה הבאה לידו השכר לאמצע. והלך ראובן עם סחורתו למרחוק והרויח הרבה, ולסוף כשרצה לחזור בספינה טבעה הספינה ונאבד כל הממון. וגם יהודים אחרים היו בספינה והן אבדו כמו כן, ולסוף נמלטו לניסי הים ואתו עלייהו הלך אינשי דלא חזו מעולם, ובעו למישבא יתהון, וערקו ערטילאין. ואזל ראובן בתר כן, ושקל וטרא בהדי אינשיי, וזבן מילי דסכנה, דאם היה נודע למלך הוו פסקין ליה לרישיה, דאשבע כל יהודאין דלא ליזבנון ההיא מילתא, וזבין הדה ורווח טובא. ועתה רוצה שמעון שבבית שיחלוק הכל, וראובן טוען כל שהיה בינינו הכל אבד. והשיבו הגאוני' כללא דמילתא, כל שטרא דלא כתב ביה כנהרדעא דאמרי [ב"מ ק"ד ע"ב] האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון וכו', ודבני רב עיליש [שם ס"ח ע"ב] דנפק עלייהו שטרא צד ריבית הוא ואסיר. ושמעון דנן כיון דלא קביל עליה הכי לית ליה שום מידעם. ועוד ראשונים נמי הוו דיינו הכי, דהכי מפ' בשאילתיה דאבא מרי, האי מאן דקביל עיסקא מחבריה וכתב ביה תנאה דכל רווחה דמטי לידיה בין מההי' עיסקא בין מעיסקא אחרינא דשקילנא מן אינשי באנפי נפשאי, ההוא תנאה לאו תנאה הוא עד דמקביל עליה אידך דכל ממונא דשקיל חבריה מן אינשי, והוה ליה דיינא דדינא בהדיא, והדין שמעון לא קביל לראוב' הכי, הילכ' לא דיינינן כדאמרי נהרדעי. ודקטעין, משטר שותפות דכת' ביה כל מה שמרחמין וכו', ההיא לאו תנאה הוי ולא שוי שום מידעם, דהלכה רווחת היא בישראל, דאין אדם מדשב"ל, דקאמר בהאשה רבה [יבמות צ"ג ע"א], אמ' רב הונא רב נחמן כרב, ורב כר' ינאי, ור' ינאי כר' חייא וכו' עד ר' עקיב' כולהו סביר' להו אדם מקנה דשב"ל, ומוקמי' להו בשיטה, ואמרי' לית הלכתא כוותייהו, אלא אין אדם מקנה דשב"ל. והדין ראובן דאתני כל רווחה דייתי ליה מד' רוחי עלמ' יהוו פלגא ליה, מאי אקני ליה לשמעון. וכ"ש דאשכחי' בשאילתיה דמר רב חנינאי גאון, אע"ג דקביל שמעון הלין תנאי לאו תנאי נינהו ובטלי, ומר רב חנינאי בהדי דרי הר גבוה היה וסמכינן עליה. ומסמר קבוע הוא דאין אדם מקנה דשב"ל, מריש המפקיד [ב"מ ל"ג ע"ב] ומאידך פירק' [ב"ב קל"א ע"א], א"ל רב פפא לאביי בין למ"ד ירתון תנן בין למ"ד יסבון תנן, האמרינן אין אדם מקנה דשב"ל אלמא דכיון הלכתא. ודכת' בשאלתו' דמר, דהשת' שדר מר רב מתתיה גאון, דהדין תנאה תנאי ממון הוא וקיים. לא סבירא לן דהוה כתב הכי, ואי הוה כתב הכי שלא כדין כתב, פירו' דהאי מילתא לא הכי הוה ומרחק כממזרח למערב, דלא מיירי אלא במתנה על מה שכתוב בתורה, ולפום דכת' בשאילתא, דינא הכין, כיון דטבע ראובן ואזיל ליה כל עיסקא דשקל משמעון לית ליה דינא בהדי תוב, דמה דאתנו כל רווחא דמטו ליה, בין בהאי ממונא בין מה דשקילנא מאחרינא, תנאו בטל דאין אדם מקנה דשב"ל, ועוד כל דאמ' אי הוי לי יהיבנא לך, אסמכת' היא ואסמכתא לא קניא. ומאי דאתנו דלא ליפרשאי אלא באנפאי, לחזוקי ולזרוזי אתני בהדי דלא אתני בהדיה, דלא לפרושי כלל, אלא אי בעי למיפרש פריש, ועוד דלא כפליה לתנאיה, דלא תיפרוש ואי פרשת מחייבת בממונא, והל[כ]ך ראובן לישתבע דכולי ממונא טבע ופטור.
